את והלונדון שלך…

תאמינו לי, שאני פשוט לא יודעת מה הקטע. לא מבינה מה יש בעיר הזאת שגורם לי לאהוב אותה כל כך. אחרי כל פעם שאני חוזרת החברים שלי שואלים אותי -"נו לא נמאס לך? לא בא לך לטוס למקום אחר?…". אז זה הוא שלא.את מבינים, לונדון היא כמו אהובה רחוקה שלי. אני מכירה את כל החסרונות והיתרונות שלה. יודעת בדיוק איפה הכי שווה לישון, איפה אוכלים בזול, שלא לדבר על קניות..זה המקום היחיד בעולם שלא אכפת לי כשקר לי, כשיורד גשם. יש לה ריח משלה, וקצב משלה, ונימוס אנגלי מנוכר, שלא חודר לך לפרטיות. ללונדון יש אנרגיה משלה.

בעלי המסכן והאהוב (סיכמנו שלא אומרים אצלנו בבית על אף אחד שהוא מסכן…), כל כמה חודשים קורה מה שאני מגדירה "בא לי המנצ'יז…", כלומר מתחילה תופעת האריה בכלוב שבה אני מסתובבת חסרת שקט סחור סחור עד שאני מקבלת את המנה שלי, כלומר עד שלאהוב שלי נמאס שאני מחרפנת אותו והוא נשבר ושולח אותי להתקשר לאמא שלי, שהיא בדרך כלל השותפה שלי לפשע, ומשם הדרך לכרטיס טיסה פלוס מלון קצרה מאוד. הקטע הוא שמשום מה תמיד התבאסתי שהחצי שלי לא שותף לחדוות הנסיעות שלי, ותמיד הוא שמח להשאר בבית, אבל אמרתי לעצמי שלא נורא, הוא נשאר איפה שהוא אוהב. השבוע גיליתי שבעצם הקטע הוא כלכלי. זאת אומרת לא מתאים לו להוציא על זה כסף.

עכשיו תבינו, אני יודעת ה-כ-ל. אני יודעת שהייתי בינואר. בלונדון. עם אמא שלי. ואני יודעת ב-ד-י-ו-ק כמה זה עלה. ואני יודעת שיש לי בבית תינוקת בת 4 חודשים ושני הגדולים שלי עוד לא נפרדו מאיתנו ליותר מלילה אחד (וחשוב לציין שאנחנו מטפחים 2 סבתות וסבא אחד כשירים לגמריי לעמוד במשימה). ונכון שנוכל לנסוע רק ל3 לילות כי הילדים וכל זה..אבל מה אני יכולה לעשות, שבאוקטובר אנחנו חוגגים 10 שנים מדהימות ביחד, ו 7 שנות נישואים מהסוג שאנשים יכולים רק לחלום עליהם, ובא לי. בא לי בתי קפה של לונדון איתו, ומסעדות של לונדון איתו, וריח של הרחובות הצדדיים שלה, וסנדוויצ'ים בהייד פארק אחרי הצהריים, וטיולים עם הפיצית בעגלה, ואולי גם הוא יתאהב בלונדון כמוני, וגם אם לא מה זה משנה כי נהיה רק אני והוא (והפיצית), בלונדון, ואפילו שאנחנו (עדיין) לא מליונרים, לא אכפת לי כמה זה יעלה. כי בעיניי אין שום דבר ששווה יותר להוציא עליו כסף כמו על חופש רק שלי ושלו. כי אנחנו כאן ועכשיו ואני רוצה לחיות את החיים שלנו עד הקצה, ואם לא, אז לפחות, עד לונדון….

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משפחה, על גברים נשים ומה שביניהם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s