אז ביקרנו ב BBB…

אני אוהבת המבורגרים. מה לעשות. אפילו כשאני יוצאת ללימוזין ברמת ישי- אני אוכלת המבורגר. אז החלטנו לנסות את ה BBB פעם אחת (ואחרונה), וזה למה:

למען ההגינות אסייג ואומר שכל היציאה למסעדה התחילה על רגל שמאל. ככה זה כשמקבלים מהסידור רכב (מושג של קיבוצניקים שאין להם רכב פרטי), אוטו גדול שהיה כמעט בלי אפשרי להנדס לתוכו 2 כיסאות בטיחות וסל קל אחד. החגורות היו קצרות או דפוקות או לא שמישות או כל המוזכר לעיל, ולקח לנו יותר מדי זמן לצאת מהבית וזה כבר הטריף אותי. אז החלטנו לנסוע- אני, החצי, הילדים (והפיצית), והחמים שלי, לרמת ישי למסעדת ההמבורגים bbb. מזל שבדרך עברנו לשחק את המשחק הידוע "על איזו חיה אני חושב" וזה הסיח את דעתי מכל עניין החגורות והרגיע קצת את העצבים.

הגענו למסעדה למקומות שהזמנתי מראש, (וציינתי שאנחנו עם 2 ילדים), כדי לגלות שתקעו אותנו בתא. וכשאני אומרת תא אני מתכוונת  לשולחן עם 2 ספות ארוכות, אחת מכל צד, שזה נורא נוח ומגניב כשאתה עם הח'ברה אבל לא ממש כיף עם ילדה שלא מפסיקה לזוז ומה לכל הרוחות אני עושה עם הסל קל?!? (ביקשתי בשבילו כיסא). המזגן הקפיא אותנו (טוב שאני מטפחת בעל גבוה שיכול לעמוד על הספה ולהסיט אותו…), הצפיפות ביאסה אותי (לא היה לאן להעביר אותנו), וכל העצבים שהרגעתי באוטו חזרו. לפחות גילינו שבמסך הנגיעה שממוקם על כל שולחן יש מלא משחקים לילדים- מה שפתר את הצורך להעסיק את בן ה5 כל הערב.

 המלצרית הגיעה די מהר, לקחה הזמנת משקאות די מהר, ואני הודעתי לחצי מה אני רוצה לאכול ויצאתי להניק. הרגעתי את עצמי, הרגעתי את הפיצית וחזרתי. המנה הראשונה -לחם הבית- עדין לא הגיעה, ואולי טוב שכך כי כשהיא כן הגיעה הלחם לא היה אפוי מספיק לטעמי. החציל הקלוי עם טחינה של חמי דוקא כן הגיע וקיבל ציון טוב. אחר כך הגיעו העיקריות (ללחם עדין לא היה זכר אז הזכרנו…), אני הזמנתי המבורגר 220 עשוי היטב. הרושם הראשוני היה שהוא קטן. לא היה שום הבדל בינו לבין ההמבורגר במנת הילדים (ולא, זה שהלחמניה גדולה זה לא קונה אותי), הרושם השני היה שהוא היה יבש עד כדי לא אכיל . וזה הקטע כשיוצאים עם הילדים- הפריווילגיה של להחזיר מנה ולחכות שיכינו לי אחרת לא קיימת (מה שבטוח הייתי עושה אם הייתי בלעדיהם)., חמותי הזמינה המבורגר צמחוני (סביר), בעלי וחמי אמרו שה220 שלהם היה אחלה, אבל הם אוכלים הכל אז זה לא מדד. (רק כדי להסביר לכם אני עוד זוכרת לחצי, לפני שהוא היה בעלי, שרציתי לפנק אותו כשחזרתי מאיזו נסיעה לתל אביב, וקניתי לו שוקולד מקס ברנר סוף הדרך, כזה בציפוי קוקס קלוי, הבאתי אותו הביתה כולי בהתלהבות, החצי פותח את האריזה ו…"אחלה" הוא אומר לי,"שוקולד"…) 

בקיצור, לענייננו. פינו לנו מהר, הזמנו קינוחים, ה"בואנו" שהזמנתי היה טעים מאוד (שום קשר ל"קינדר בואנו"). גם הפונדנט שוקולד היה נחמד (עוד לא מצאתי מסעדה שמפשלת בהם. נראה לי כולם קונים מאותו ספק…). שילמנו (לא לפני ששני מלצרים שונים ניסו לשכנע אותי לעשות כרטיס חבר בתוספת 2 שקלים בלבד עד שנאלצתי להגיד להם שאין טעם כי אני לא חוזרת פשוט כי לא היה לי טעים).

המחיר ל4 מבוגרים ו 2 ילדים: 471 לא כולל שירות (לחם, מנה ראשונה אחת, 6 עיקריות 6 שתיה ו2 קינוחים) ובקיצור- סביר.

רמת הצפיפות- בלתי נסבלת (וכך גם הרעש).

השירות היה אחלה וזה הרבה אצלי, עוד תגלו שאני נוהגת לקטול את השירות בארץ.

האוכל – היה ממש מאכזב וחבל. בתור מכורה להמבורגרים יש מקומות טובים יותר.

ידידותי לילדים: המשחקים בלבד. הישיבה איתם בתאים  מאוד לא נוחה.

בקיצור היינו פעמיים בביקור אחד- ראשונה ואחרונה!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה לבלות עם הילדים, מסעדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s