הבט ילד שלי

פעם, לפני איזה מליון שנה (או שלוש, כשהייתי בהריון עם הביבונית שלי- ככה הבינונית קוראת לעצמה), עליתי למשרד הגיל הרך מכיוון הכלבו (בני המקום מפעילים בדמיון את הג'י פי אס…). בדיוק אז סללו את החניות שליד הפקאנים והלב שלי התכווץ ואיתו הדשא וכל הירוק..אז הגעתי למשרד (בוסית שלי, זוכרת?) וזה מה יצא:

הבט ילד שלי

כאן היה פעם דשא ירוק

ויכולת לראות את עצי הפקאן מרחוק

וכשסבתא קיקה משקה את הגינה

נהנינו משארית חלקת אלוהים קטנה.

וכשרצית לרוץ חופשי ומאושר

לא נתקלת בבטון קר ומנוכר.

והיום במקום לרוץ קדימה

יש "תיזהר בכביש!" שקוראת אמא,

ובדרך לגן, עוצרים במעבר החצייה כמובן.

ואולי זו בקשת סליחה

שלא נלחמנו מספיק בשבילך

והמורשת של ההר ירוקה קצת פחות,

כדי שיהיה עוד מקום לחנות. בן יקר של אמא,

בינתיים אתה בעיקר נרגש

כי בכביש עובד טרקטור חדש,

אבל אני יודעת שהוא ייסע,

וזה מה שהשארתי לך…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה משפחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הבט ילד שלי

  1. מיטל הגיב:

    בטח זוכרת…עדיין נמצא על הדיסק און קי עם שאר הדברים…אחת לכמה זמן אני מתעדכנת בבלוג שלך, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל להגיב.
    הבלוג נהדר, כיף לקרוא, קולח וזורם ובעיקר מהחיים.
    העבודה החדשה….אין לי מילים על ההתייחסות, כמה לא מפתיע אך בסופו של דבר מאשר לי כמה שזה ה-מקום הכי נכון, בזמן הכי נכון וקטן עלייך התגובות, לשמחתנו את יותר אינטיליגנטית מזה/מהם והם עוד יאכלו את הכובע.
    לונדון…אוף, הצחקת אותי נורא, סיפורי סבתא זה פשוט הומור משפחתי בריא וטוב ושלא נדבר על הקנאה הטובה…רוצה גם.
    בקיצור, יקרה, אין עלייך, תמשיכי לעשות טוב (הלוואי שהיה לי חלב, הייתי תורמת בהרבה אהבה). ורק בהצלחה, בהכל. אני כמו תמיד מאמינה בך הכי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s