על אמהות, תינוקות, והנאות קטנות גדולות…

"אמא!!!" אני שומעת את הבכור בוכה מהחדר השני.

"למה אתה בוכה?" אני שואלת (ומעמידה פנים שאני לא יודעת שזה בגלל שהמחשב לא עושה מה שהוא רוצה). המחשב מעצבן אותו. בדרך כלל הם דווקא שומרים על מערכת יחסים בריאה, הבכור והמחשב. אבל עכשיו לשם שינוי המשחק של בן 10 (מבטאים את זה  בן טן למי שלא בעניין), לא עולה, או לא עובד, או שהוא לא מוצא אותו ביקום החלופי שהוא גולש בו עכשיו, וזו סיבה מצויינת לבכות. אני באה, ובתוך שניה מוצאת את המשחק, הדמעות נגמרות ואני הופכת לגיבורת על, או לגיבורת היום או מינימום לאמא הכי חכמה בעולם. להיום.

וזה בכלל לא מובן מאליו שאני הגיבורה שלו, לפני חמש שנים המצב היה אחר לגמרי ולאמא הכי טובה בעולם קראו בכלל אבא…

האמהות של הבכור תפסה אותי לחלוטין לא מוכנה. וזה מפתיע לאור העובדה שהיה לי ברור שאני רוצה להיות אמא בערך מגיל חמש (כמו שידעתי בדיוק איך תראה השמלת החתונה שלי ורק בהחלטה של הרגע האחרון ויתרתי לכל חברותיי על שמלות השושבינות התואמות בצבעי הפסטל…). ואז נכנסתי להריון והייתי הכי מאושרת בעולם. עשינו את כל הבדיקות כמו שאומרים שצריך, וקנינו את כל הציוד כמו שאומרים שצריך, ועשינו קורס הכנה ללידה (תנחשו מה? כמו שאומרים שצריך) והיינו סופר מוכנים ללידה. ואז קרה לנו הפלא הקטן הזה ומה לעזאזל עושים איתו? בתור אחת שעבדה בבתי הילדים מי סופר כמה שנים, לא הבנתי איך זה שהגיעה השעה 16:00 ואף אחד לא אוסף אותו…

כל עוד הייתי בבית החולים דאגתי שהקטנצ'יק יבלה בתינוקיה איפה שיטפלו בו הכי טוב (כך האמנתי אז), ושיקראו לי להנקה או אם אתם צריכים משהו, כי הוא בטח לא צריך ממני כלום. כשהגענו הביתה אבא שלו לקח פיקוד ולמד חיש קל מאמא שלו (הידועה בכינויה סבתא מושמוש) , איך מקלחים. מושמוש מצידה לקחה שבועיים חופש והתייצבה בכל בוקר אחרי ההנקה ולקחה את הפלא הקטן לטיול שהסתיים אצלה בבית, וקראה לי להנקה הבאה כשבכך היא מאפשרת לי לישון. ואיפה שלא הסתכלתי ראיתי אמהות עם התינוקות שלהן, קשורים עליהן במנשאים, מניקות תחת כל עץ רענן (הפלא שלי ינק 40 (!) דקות כל שעתיים על השעון יום ולילה דבר שהצריך ממני לתכנן איפה תתפוס אותי ההנקה הבאה, ובטח שלא בציבור ואם לא היתה ברירה למדתי להנדס כיסויים כאלה ואחרים שלא יראו כלום חס וחלילה). בקיצור היתי בטוחה שלכולן קל ורק לי קשה ומשהו אצלי בטח לא בסדר ואסור שאף אחד ידע. ואני לא יודעת מה יותר היה  גרוע, לחשוב שמשהו אצלי דפוק או להסתיר את זה. ולא, לא סבלתי מדיכאון אחרי לידה ואפילו לא מדכדוך. כנראה רק מהלם קל…

אני לא זוכרת מתי בדיוק הכל התחיל להסתדר, או מתי הבנתי  שאני נורמלית, שכולנו נורמליות. שכולנו מפוחדות ומבולבלות, ושכל מה שמעסיק אותנו לפני הלידה (בדיקות ועגלות…) זה נחמד אבל ממש ממש לא מספיק.  לי לא  היתה מישהי שתספר לי מה צפוי לי, או תרגיע אותי שאני בסדר, מישהי שתגיד לי ושלכולן קשה בהתחלה (ולפעמים גם באמצע..) ושעוד קצת זמן הכל יסתדר (מה שכנראה נכון כי כשהפלא היה בן שנה ושמונה כבר היתה לו אחות…) . ואז הגעתי להחלטה שאם לי לא היתה את הכתף הזו, המעט שאני יכולה לעשות זה להיות הכתף הזו בשביל אחרות. ואז יצאתי ללימודים (כן, לומדים איך ללוות אמהות אחרי לידה) וזכיתי לכינוי המאוד מוזר "דולה פוסט פארטום" (או כמו שאני אוהבת לומר- פשוט דולה פוסט). וכך, לאט לאט, התחלתי לארגן קבוצות של אמהות אחרי לידה (עם עזרה מהנהלת הגיל הרך וגם מקום לעבוד ממנו), ואני משתדלת מאוד מאוד להגיע או לדבר עם ההריוניות עוד לפני שקורה הפלא, ולפעמים כשהן מבקשות גם מיד אחרי. וכבר השארתי את הפיצית עם הסבתא בגיל חודש, בשבת  אחרי הצהריים, לשעה, כי היתה הנקה להושיע וציצי פצוע להציל…

וכך, פעם בשבוע, (כשאני על תקן כפול של אמא אחרי לידה וגם מנחת קבוצה), אנחנו נפגשות לנו  ומדסקסות טעימות ראשונות וזוגיות, בטיחות בבית והנקה, ומה הקטנה שלי כבר עושה (רק מה שבא לה…) ואיך נפרדים וחוזרים לעבוד (נגלה ביחד ביום ראשון),  ופתאום אנחנו מגלות שלא תמיד בילד השלישי  הכל קל (אני לא מתלוננת- טפו), שהנקה זה לא רק נפלא, זה גם דבר מתיש וקשה, ולא חייבים, וזה לא עושה אף אחת אמא פחות טובה- לפעמים אפילו יותר שפויה ורגועה וזה שווה כל טיפה…ולפעמים מספיק לשמוע אמא אחת ששואלת בפליאה "מה? גם אצלך?" – "כן, גם אצלי, אצל כולנו. זה בסדר, את נורמלית, אולי רק קצת נרגשת, ובטח עייפה. את בסדר ואם לא עכשיו אז ממש עוד מעט תהיי. קחי אוויר, נשימה טובה לריאות. עכשיו תפתחי עיניים ותראי את הפלא. כולו שלך. שווה הכל, לא?"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה לעשות טוב, משפחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s