הביאה לי ת'קריזה הגלית גוטמן הזאת

חוכמה גדולה. בואו נעשה תוכנית טלויזיה על משברים בזוגיות. הרי כאלה יש לנו בשפע. אז ניקח דוגמגישה, שתסתכל לנו בעיניים אלק, ותשאל את השאלות הנכונות אלק. נעשה תוכנית שתעסוק במשבר הילד הראשון. וואו. ומה קשור דיכאון אחרי לידה שחוותה מרואיינת אחת למשבר הילד הראשון (דיכאון אחרי לידה הוא לא סיטואציה סטנדרטית של הצטרפות תינוק למשפחה) והכי לעניין לשאול אותה איך אחרי זה עושים עוד ילד. לפעמים היא מראיינת ולפעמים מרואיינת. מיש מש שלם.  אז נביא פסיכולוג קליני בכיר שיסביר לנו שכשנולד תינוק אנחנו הופכים משניים לשלושה. באמת? כל המרואיינות מאופרות למשעי, דומעות- אבל רק כמעט, ואם המרואיינת לא מספיק נרעשת או נרגשת, אז תסמכו על גלית שחיש קל תהפוך ממראיינת בחסד (נוט) למאמנת אישית סלש פסיכולוגית. כמו האמא הצעירה, שנותנת את כולה לילד ו"מזניחה" את הבעל. "את לא רואה" אומרת הגלית "שהוא בא הביתה ורואה איך את מלאה אהבה ומרעיפה אהבה ונותנת את כולך- אבל לא לו, למישהו אחר?" (לתינוק שלה, כן? שתתבייש…). הבחורה המסכנה עוד מנסה לגונן על עצמה, להסביר שהוא לא אומר לה ככה. "הוא אומר נגמרו לי החיים"  מפחידה אותה הגלית. עוד מרואיינת נשברת בשם הרייטינג. הצלחנו. הפסקת סיגריה ופרסומות.