ילדי החופש

קודם כל נתחיל בהקדמה. הנה הפתעה לכל מי שלא מכיר אותי- החינוך של הילדים שלי מאוד חשוב לי. וזה כולל גם את החינוך שהם מקבלים בבית הילדים וגם את החינוך שהם מקבלים ממני בבית. בגדול מבחינתי וגם מבחינת החצי (שיסכים איתי בודאי שהוא קצת פחות פנאט ממני…), זה אומר פיקוח על התכנים שהם רואים בטלויזיה, גבולות ברורים עד כמה שאפשר איך אנחנו מרשים להם לדבר (לאחרונה הבכור התחיל עם ה"מה את לא מבינה?" ותאמינו לי שחתכתי את זה עוד לפני שזה התחיל. כי בעיניי ילד שמדבר ככה להורה גם יתנהג ככה להורה- וללא תודה, לא אצלנו). הבכור שלנו גם מכיר את המשפטים הקבועים "אצלנו בבית X ואצל אחרים Y וזה בסדר שלא כולם דומים, אבל אנחנו לא מרשים (לחצות את הכביש לבד- לדוגמא).  לא פחות חשוב לי איך הילדים שלי מתנהגים כשאנחנו מחוץ לבית, גם כי לצערי אני עדיין חושבת מה חושבים עלי (מן משוואה נוראית שאומרת שההתנהגות של הילדים שלי מעידה על איזה הורה אני. אני יודעת שזה ממש לא נכון אבל השריטה שם).  וגם כי איך אמר הגורו ד"ר פיל אותו אני אוהבת לצטט  "כשאנחנו מגדלים ילדים אנחנו בעצם מגלים מבוגרים קטנים"  כך שאני מאמינה שהאופן שבו אני מלמדת את ילדי להתנהג היום- כך הם יתנהגו כמבוגרים. ובקיצור good english children.

טוב אחרי כל ההקדמה הזו בהחלט הגיע הזמן (אם אתם עוד איתי…) לספר לכם על אחר הצהריים שלי ועל ילדי החופש. אז הערב לקחתי את הביבונית, הבכור והחבר הכי טוב שלו, לשעת סיפור במועדון. הגענו על הדקה (עד שהביבוניות התקלחה, לבשה גרבניונים ושמלה וכו'…). התיישבנו וההצגה התחילה. הסיפור היה מר זוטא ועץ התפוחים והציג אותו גבריאל הדר. שעת סיפור היא ארוע תרבות של המועצה, אבל הפעם לא הגיעו המוני ילדים. הגיעו הורים או סבים עם ילדיהם, או נכדיהם, וכמה סבתות מגיעות עם יותר מנכד אחד. או שניים, או שלושה…עכשיו, מה שקרה היום כבר קרה בעבר, עם סבתות אחרות, ונכדים אחרים, וגם עם הורים והילדים שלהם, כך שזו לגמרי דוגמא לתופעה מוכרת. מפאת צנעת הפרט לא נציין שום פרט מזהה (זה לא perez hilton פה, ואין פה רכילות זולה- עדיין…).

אז הילדים על השטיח, אני על הכיסא, ולידי סבתא ונכדים. נקרא להם ילדי החופש. וזה כי יש להם את החופש לעשות ככל העולה על רוחם.  אז ההצגה מתחילה, וכל פעם שהמספר מגייס את שיתוף הפעולה של הילדים, ילדי החופש החביבים שלידי עושים בדיוק ההפך. אם שרים- הם משנים את המילים. אם צריך להריע הם צועקים בוז (במשך 4 דקות!!!), ובקיצור, לא רוצים להיות שם. אז לכל מי שבא עם הילדים או הנכדים חדור מטרת  "שגר ושכח", כאילו שזו שעת בייביסיטר, נבוא עוד 45 דקות לאסוף אתכם- זו לא שעת בייביסיטר, זו שעת תרבות. ואני אגיד את זה בצורה ברורה ולא נחמדה ואני גם לא אתנצל על זה: הילדים שלי לא צריכים לסבול בגלל הילדים (הנכדים) שלך. לקח לנו המון זמן (שנים, כן?) עד שהתגברנו עם הבכור על חרדות החושך, הרמקולים, לאט לאט נכנסנו בדלת, עברנו לשבת יחד מאחורה, התקרבנו לכיסאות שמקדימה, עברנו לשבת יחד על השטיח. הוא למד לשחרר אותי ולשבת לבד כשאני על הכיסא מאחוריו. הוא כבר לא סותם אוזניים, (או מורט אותן…) וכבר לא חוטף התקף חרדה רק מלראות רמקול. סוף סוף אני יכולה לבוא ולהנות עם הילדים שלי- והנכדים (או הילדים) שלך מקלקלים לנו. זה לא מוגזם לבקש שתעירי להם. או שתצאי איתם החוצה אם הם כל- כך סובלים. כל כך הרבה הורים מזהים שהילד שלהם לא רגוע ויורדים לשבת איתו על השטיח. די כבר לתת לילדים לקום במהלך ההצגות וללכת מאחורי התפאורה, או לגעת בתפאורה ולהפריע. תאמינו לי שלקח לי המון שנים עד שהחצי לימד אותי שזה בסדר לתת לילדים להשתולל ושיש הבדל בין זה לבין להתפרע. והילדים שלכם מתפרעים. אז או שתדחפו להם לפה איזה חטיף ושקט יבוא על ישראל או שתמצאו כל פתרון יצירתי אחר. אבל אנא מכם. בשבילנו שוחרי השקט, שעושים מאמץ אמיתי שילדינו לא יפריעו לאחרים- עשו גם אתם מאמץ ועזרו לנו להנות מעוד מנה קטנה של תרבות.

ואם בתרבות אנו עוסקים, אז בכל זאת ראינו הצגה וקבלו דיווח חם מהתנור (הביקורתי, כן?):

 ההצגה כאמור- מר זוטא ועץ התפוחים. מציג גבריאל הדר. הדבר הראשון שהוא עשה היה להודיע לילדים שאצלו לא אוכלים חטיפים בזמן ההצגה על השטיח, ושלח את הילדה היחידה שהגיעה עם במבה מהבית לתת את השקית לאמא (לא נרשמה מחאה מצד אף אחד). אהבתי. זה באמת לא הכי נעים שלועסים לך מול הפנים. לי זה בעיקר הראה שהוא מעריך את העבודה שלו ולוקח אותה ברצינות. 20 הדקות הראשונות עברו עלינו בשירה ובשטויות. כמו שלמדתי כל מספרי הסיפורים עושים את זה  (כי מי ישלם להם על 20 דקות סיפור? אין ברירה- צריך למרוח). לפחות הוא לא נתן לזה להגיע להתפרעות. ההצגה היתה מרתקת. הילדים היו מהופנטים. כולם ישבו והשתתפו. רק בני ה3 נשברו קצת מוקדם כי יש גבול לזמן שהם יכולים לשבת וה 20 דקות הראשונות הוקדשו כאמור לשטויות. בסך הכל היה מאוד מוצלח, התחיל בשירה והסתיים בשירה ובאמצע אפילו סיפור טוב ומשוחק היטב.

ציון : 9 בסולם אייה ובקיצור מומלץ מאוד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s