נהרדא!

" זה עוד עוד ארוך?" אני שואלת בטלפון את נתי, החברה שלי בקצה השני של האולם. "עוד 45 דקות…" היא עונה ושומעת איך אני כמעט מתעלפת בצד השני. אנחנו ב15 דקות הפסקה, באמצע ההופעה של יובל המבולבל, עברנו כבר 45 דקות מופע,  והחצי השני עוד לפנינו. אני עושה חישוב מהיר- יובל כבר חיפש את החלק של כוכב המשאלות ביער המטורלל, וגם בטירה הקסומה. אחרי ההפסקה הוא יחפש (וימצא) עוד שני חלקים, בים (שגם לו יש איזה שם קסום שאני באמת לא זוכרת), ואז בהר הגבוה גבוה- אם קרקר העורב ו"לא בא לי" לא יגיעו לשם לפניו ויאריכו את הסבל שלי עוד, ואז יובל יחבר את כל החלקים ביחד וישיר עוד איזה שיר מהרפרטואר שלו שיכלול בוודאי את המילים -מבולבל, ו\או שקשוקה ו\או נהרדא, ואז! (אנחת רווחה) -נוכל ללכת הביתה.

נריץ אחורה 3 שעות. גילוי נאות- אני אוהבת את יובל המבולבל. נכון שבדיסק הראשון שלו הוא בעיקר שר שירים מטופשים (שהילדים אהבו, אני פחות), בדיסק השני כבר היה סיפור מסגרת על יובל שעוזר לנסיכה תכלת להוסיף צבע לממלכה (ולחיים), ועל הדרך שר עד כמה חשוב לחייך, הצחוק טוב לבריאות וכו'. בדיסק השלישי יובל יוצא לחפש את הכוכב שעל החולצה שלו שהלך לאיבוד, כוכב שעושה אותו גיבור על שעוזר לחברים, ועל הדרך מזכיר לקטנטנים להאמין בעצמם, "ואהבת לרעך כמוך", ואיך לא- לשמוח ולצחוק. לא מוסר השכל נורא כל כך. אז קנינו כרטיסים והלכנו לאסוף אותם שעה לפני ההצגה עם הביבונית. ואת מי פגשנו למטה (מוודא שהשולחן של ה"מרצ'נדייז" מסודר), אם לא את המבולבל? האינסטינקט האמהי שלי מיד נכנס לפעולה ומצאתי את עצמי בלי שום בושה מסובבת את הקטנה בחיוך- "תראי מי זה!". המבולבל לא התבלבל (בעוד הילדה לא הבינה למה הוא לא חובש כובע ולמה החולצה שלו לבנה…), אמרנו שלום יפה, המבולבל החמיא לה על השמלה היפה, שהיא האהובה עליה גם ככה, עכשיו יהיה בלתי אפשרי לקלף אותה ממנה…אנחנו את שלנו עשינו! חזרתי אחרי שעה עם הביבונית והבכור והתיישבנו. האורות נכבו, הווליום היה בלתי נסבל (כמצופה), הילדים לא רצו לברוח (להפתעתי), חלק נכבד מהבדיחות היו מיועדות להורים- בני החמש לא באמת יודעים מי זה ניסים גרמה, מה זה ג'י פי אס ואיפה זה היכל נוקי-ים (על משקל נוקיה). ההצגה היתה ארוכה מדי (מדי מדי…). הופעה לבני החמש (הזקנים שבחבורה, מסביבנו היו כמויות של בני שנתיים) לא צריכה להיות באורך כזה, גם אם המחיר שלה 65 ש"ח לאחר הנחות. אין הגיון בלחלק לילדים "הפתעה" סטיקלייטים ולהתחנן להורים שלא יתנו להם להכניס אותם לפה (בני שנתיים כבר אמרנו?), אולי היה להצגה מוסר השכל אבל פיספסנו אותו מרוב הנסיון להכניס את כל השירים שיובל אי פעם שר, והרי אין הפעה בלי ריקוד הצ'וקומוקו (נשבעת שלא המצאתי את זה!).

בקיצור- היתי מקצרת בחצי, מסיימת איפה שהיתה ההפסקה (שהיתה נחוצה לילדים לפיפי בגלל האורך הלא הגיוני). בסך הכל הבן אדם יודע לשמח את הילדים.

ציון: 7 בסולם אייה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה לבלות עם הילדים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s