בראשית

השבוע בלי החצי מתקרב לסיומו וכיאה לכל תוכנית מוצלחת שמרתי את הטוב לסוף. מבט בטבלה בישר לילדים שהיום נוסעים למוזיאון המדע בחיפה לתערוכת הספורט. שלחתי אותם לגנים והבטחתי לאסוף אותם עם האוטו בסוף היום. כדי להוסיף לכייף הזמנתי את נ הגדול מכולם להצטרף אלי עם שני ילדיו שהם חברה נהדרת לח'ברה שלי. במהלך הבוקר התברר לי שהתערוכה לא כל כך מתאימה להם ומיד התחלתי בחיפוש אלטרנטיבה. בכל זאת הבטחתי נסיעה באוטו. נכנסתי לאתרי הקניונים הסמוכים לביתנו בחיפוש אחרי הפעלות (חינמיות כמובן) ונתקלתי בפרסום המאוד מושך של קניון "סינמול" ובשבילכם "לב המפרץ", שהבטיחו הפעלה בנושא ימי בראשית. ומה לא הובטח שם:  דמויות לבושות בתחפושות של אברהם אבינו וסיפורי התורה ונוח והתיבה ופיתות על הטאבון ועוד. נשמע נפלא. אספנו את הילדים ויצאנו לקניון. בדרך הצטרפה עוד חברה עם הבנות שלה. הגענו לקניון מעט מוקדם, מצאנו את ה"אוהל" והילדים התבשרו שהנה עוד רגע(רבע שעה זה לא רגע) תתחיל סדנת בישול מבית "מבשלים עם תמי". מרחנו את הזמן. התישבנו והמנחה הציגה את עצמה. "קוראים לי מיכל" היא אמרה והילד המתחכם בשולחן ליד מיד שאל איפה תמי. "תמי גרה במרכז ואני מחליפה אותה" היא דיברה למדונה שמודבקת לה ללחי ואנחנו בקושי שמענו. ניסינו לבקש שיגבירו את הרמקול אבל היא לא ממש היתה בעניין. "אתם יודעים מה נכין היום"? היא שאלה את הילדים. "מאכל שהיה מאוד נפוץ בימי בראשית. סלט עדשים". הבכור שלי הסתכל עלי במבט זועם. "רגע" אני שואלת אותה כשאני מעיפה מבט מהיר לאוסף המצרכים ומאתרת שם עגבניות ומלפפונים חמוצים, "הילדים אמורים לחתוך עגבניות ומלפפונים"? "כן-היא עונה- אין בעיה, עם סכין חד פעמית". מה לילדים שלנו ולסלט עדשים אני תוהה. "זה בכלל לא כייף העבודה הזו שהבאת אותנו לעשות" הבכור שלי רוטן (ובצדק), תוך שהוא דוחף את הכיסא שלו בהפגנתיות. קיפלנו משם את הטבחים הקטנים בדיוק כשהגיע אברהם אבינו. לרגע הוא חשב לשבת לספר להם סיפור אבל הגברת עם המדונה לא ממש התלהבה מהתחרות והוא נאלץ לדחות את העניין. "ואיפה הטאבון עם הפיתות"? אני שואלת אותו. "גם אני לא יודע"  הוא עונה לי, "שרה יצאה בבוקר להכין ולא חזרה מאז…" תשמע מותק, אני בלי בעל כבר שבוע ויש לי שני ילדים על הראש . נראה לך שאני מתלוצצת?

עלינו למקדונלדס. גלידה ב 3.90 לכולם (זוכרים את הימים של גלידה בשקל תשעים?…), בדרך החוצה סוכריות על מקל. עוד אחר צהריים מאחורינו. המוזאון יחכה לחצי. וגם אני.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s