האוכל של אמא

השבוע הזה הביא אותי להרהר די הרבה על מה שעבר עלי, על כולנו בחמש השנים האחרונות. מצאתי את עצמי דבוקה לטלויזיה עד השעות הקטנות, מחכה לשמוע שהעיסקה אושרה. ואחר כך שכבתי במיטה ולא נרדמתי. חשבתי על לפני חמש שנים, לפני שרזי ואלה שלי נולדו. לפני שעשיתי רשיון נהיגה. לפני המלחמה ההיא. לפני התאונה הארורה. חיים אחרים.

ואחר כך חשבתי על אביבה שליט. לפני חמש וחצי שנים דפקו על דלתה קציני העיר והפכו את עולמה. ואחר כך התחיל המסע שלה, של כל המשפחה, להפגש עם מי שרק היה מוכן לשמוע, ולהפגין, ולזעוק, ולצעוד עד לירושלים כשעם שלם צעד לצידה. ואחר כך אוהל המחאה הפך לביתה בשנה האחרונה. כי היא לא חוזרת הביתה בלי הילד שלה. ואז הגיעה ההודעה המרגשת, כמעט בלתי נתפסת, שיש הסכם. בבוקר דמיינתי  אותה אורזת את חפציה וחוזרת הביתה. נרגשת ומלאה ציפייה, ומלאת דאגות על הילד שלה שחוזר הביתה. דמיינתי אותה נכנסת לחדרו ומנקה,  ולראשונה אחרי חמש וחצי שנים מעמידה סירים ומבשלת. בשבילו. את האוכל שהוא בוודאי הכי אוהב בעולם, האוכל של אמא…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s