ברצלונה!

ברצלונה!

מהרגע שהחלטנו (חחח…"החלטנו") שנוסעים לברצלונה נכנסתי למצב טרום נסיעה טיפוסי שכולל מחקר מקיף, השוואת מחירים, טבלת הוצאות צפויות, בירור מלונות מומלצים באתרים מחו"ל כולל מיקום מרכזי ומחיר נמוך. היות ולא הכרתי את הסוכנות שנתנה את המחיר הכי נמוך באתר טרווליסט, התקשרתי לחברת "מונה טורס" שאני מכירה והודעתי להם שהם מוכרים לי חופשה לברצלונה רק במחיר של המתחרים. ככה גילחתי כמה יורו מהמחיר שלהם בלי להתבלבל.

מהר מאוד הבנתי שאת כ-ל האטרקציות בברצלונה אפשר לספור על יד אחת, מה שמשאיר די הרבה זמן חו"ל בסגנון האהוב עלי, כלומר שיטוט בין מסעדות, בתי קפה וחנויות. כאן המקום להמליץ לכל מי שחושבת לעדכן את הבעל שלה מראש בתוכניות הקניות שלה לחשוב שוב. כמו שציין החצי המופתע שלי ביום השלישי "נשים בשופינג מפגינות כושר גופני של לוחם קומנדו ממוצע", בלי לזלזל מותק- עוד לא ראית אותי בלונדון, אתה רק חושב שאתה יודע מה זה שופינג…

הטיסה עברה במהרה, ואחריה הכרתי מונח חדש שלא קיים בלונדון: העברות למלון. בסך הכל מדובר בסידור מאוד נוח, שמטרתו פיזור כל התיירים במהירות לבתי המלון שלהם מה שישאיר להם די זמן להתארגן ולהירשם לסיור (בתשלום) שיוצא ממש עוד מעט. בשדה התעופה חיכתה לנו ישראלית חביבה בשם דנה עם שלט בעברית, הבעיה התחילה בגלל שלמישהו היה קושי לפתור שאלה מתמטית של ילד בכיתה א': אם במטוס מגיעים 14 תיירים, ובמיניבוס יש 14 מקומות, איפה תשב דנה? וככה לדנה המדריכה לא נשאר מקום. אז את כל ההסברים על הטיולים המאורגנים שרוצים למכור לנו, דנה נאלצה לתת לנו בשדה התעופה בעוד אנחנו יושבים במיניבוס ומתים לנסוע. בסופו של דבר היינו היחידים שלא נרשמו לסיור ("המומלץ שיוצא ממש עוד מעט ונותן סקירה של כל העיר באחר צהריים אחד ומשאיר מלא ימים פנויים לשאר הסיורים המאוד מומלצים, כי את כל האטרקציות שיש לברצלונה להציע כבר ראיתם בשעתיים הראשונות, אז מה תעשו עכשיו, תסתובבו 3 ימים ברמבלה?")

בשעה טובה הגענו למלון, שבאופן לא מפתיע (טוב עשיתי מחקר) היה ממוקם במרכז של העיר, ברובע הגותי. קיבלנו חדר קטן, נקי, מים חמים. החצי הראה התלהבות  כשגילה שבחדר יש "מזגן עם יחידת שליטה  שמאפשרת לבחור את הטמפרטורה והחוזק לבד ולא מיזוג מרכזי!". אקסייט. אני שואלת מי בכלל צריך מזגן כשבחוץ יש אלק 25 מעלות. הרוח נושבת פה כאילו אין מחר ומצניחה את הטמפרטורה. ובכלל אם חשבתי לרגע שחודש מאי ואוטוטו קיץ- במאי יורדים בברצלונה 11 ימי גשם בממוצע, וחולצה ארוכה פלוס מעיל גשם פלוס מטריה- must  .

החלטנו ללמוד מהטיפים של דנה המדריכה (שאותה לא פגשנו שוב, מדהים כמה עשה ואל תעשה אפשר ללמוד מבן אדם בעשר דקות), ולהימנע מלהגיע לרמבלה ביום הראשון. במקום זה הלכנו בדיוק לאותם מקומות שלוקח הסיור המאורגן (המומלץ ב 25 יורו לבן אדם), ולנסוע לראות את הסגרדה פמיליה. נכנסנו לתחנות המטרו הקרובה למלון, לקח לי 5 דקות להבין ולקבל את זה שאני לא בלונדון ("הצבעים של הקווים לא נכונים! ואיפה אוקספורד סטריט?!") ועוד 5 דקות להבין את המפה. ואני באמת במתקשים. החצי הופתע לגלות שאם צריך להחליף רכבת כדי להגיע לאן שרוצים עושים את זה בלי לצאת מהתחנה, ובלי לשלם על עוד נסיעה (:

הגענו לסגרדה פמיליה. גם למי שלא מתלהב מארכיטקטורה קשה לא להתרשם. עשינו סיבוב של רבע שעה רגוע ומהנה. לא טרחנו להכנס פנימה, 8 יורו למי שכן רוצה…משם המשכנו לבית קפה. בכלל הקפה בברצלונה ממש לא טעים, (עוד משהו שדנה הכינה אותנו אליו),אז אנחנו ניצלנו את בתי הקפה בעיקר להפסקות סקייפ. מדהים שאנחנו בשנת 2012 ולא פשוט למצוא אינטרנט חינם. אז החלטנו לנסות להכנס לבתי קפה עם wifi . חופשה או לא, מדובר בכל זאת במכורה לפייסבוק (-:

אחרי סקייפ מהיר עם הילדים המרוצים שהשארנו מאחור לטיפולם המסור של הסב והסבתות, המשכנו ל מונז'ואיק-(הר היהודים).  עלינו עם הרכבל עד לראש ההר (לא לוותר על הרכבל ,נושי) שמביא אותך עד למבצר, לתצפית מדהימה על כל העיר. אנחנו הגענו ביום ראשון בשעה 19:00 והרכבל כבר פעל רק בכיוון אחד. אין דבר – חזרה באוטובוס. כששאלנו אם אפשר לרדת ברגל הבנו מהתשובה שמדובר בפעילות לבעלי סיבולת לב ריאה בלבד. לקחנו אוטובוס עד לכיכר ספרד, התפנקנו בעוד יין ובירה וצעדנו ולמזרקות למופע אור קולי. כאן בא לידי ביטוי חוסן נפשי ופיזי- האם להשקיע או לוותר בגלל הגשם. (לא לוותר ,נושי) גם בגשם.מדהים לראות איך  sultans of swing מקבל משמעות חדשה…

חזרנו למלון לשנת לילה שבה אף ילד לא העיר אותנו ל "מים, פיפי,תכסו אותי " (-:

קמנו לארוחת בוקר במלון. החצי שלי שלא ממש בקיא בשפה המלונאית התעקש לקרוא לה קונטיננטלית. אה, ממש לא! יותר לכיוון מטורפתתת פלוס פלוס!!! 4 סוגי מיץ (ממכונה, אל תתלהבו), 2 סוגי לחמניות, קוראסונים ודיינישים (הייתי חייבת להשוויץ בידע שלי בכל מה שקשור למאפים), ריבות, דגנים, וכל מיני דברים שאירופאים מתעקשים לאכול על הבוקר (גבינות, נקניקיות. בייקון, פשטידות, פסטה,) והאוירה..אין כמו לאכול ארוחת בוקר במרתף מימי האינקוויזיציה לקבל תחושה יהודית טובה…

קפצנו על המטרו לפארק גואל, האטרקציה הגאודית האולטימטיבית. או שאנחנו לא ירדנו בתחנה הנכונה או שבכל מקרה מדובר בהליכה של 10 דקות לפארק. החצי אומר קצת בעליה, אני אומרת omg. אין ברירה חייבים לעצור בדרך כמה פעמים- תירוץ מעולה להיכנס לחנויות ולרכוש קצת מזכרות. הפארק חינם, תצפית יפה על העיר. עולים עולים עולים עולים, אפשר לבחור בשבילים היקפיים "פחות" תלולים או לבחור שבילים קטנים בתוך הצמחיה לחובבי אקסטרים. שוטטנו ומיצינו בשעה וחצי. טוב, כבר חצי יום לא ישבנו על איזה בירה ויין.

זה הזמן לגעת לרגע בנושא שנקרא שתיה ואוכל בברצלונה: חוק מספר אחד- להזמין מהתפריט. אחרת תגלו מהר מאוד שבירה קטנה ויין קטן יכולים להתפרש כליטר בירה ובקבוק יין קטן (במקום כוס) ובמקום 5 יורו קיבלתם חשבון של 26 יורו. הצד הטוב הוא שאחרי כמות כזו של שתיה כל מה שאפשר לעשות זה לצחוק (: בכלל, הבירות והיין זולים, טובים, ומומלצים. ואפשר לעבור את כל ברצלונה מתודלקים קלות וזה לא דבר רע. חוק מספר שתיים: טאפאסים. מנות מיניאטוריות קשות לזיהוי ובעיקר אתגר למי שלא אוכל דגים, תמנונים, צלופחים או פירות ים (מה הקשר לפירות?) עדיף כבר להסתדר עם אוכל לנורמלים- פיצות, המבורגרים ומזון מהיר משביע זול ומזין. לשוק בוקריה לא הצלחנו להיכנס, אפילו לתותים היה ריח של דגים…

אחר הצהריים החלטתי שאחרי כל השנים שלנו יחד החצי שלי יכול להכיר סוף סוף את המאהבת שלי, ולקחתי אותו לחנות פרימארק בברצלונה. אכן היתה זו חויה מעניינת שהחצי שלי התקשה להבין- שיטוט בחנות ללא מטרה מוגדרת. ביום השני למדתי מהניסיון, נסענו לקניון שוב, הושבתי אותו מול החנות בבית קפה עם אספרסו ואינטרנט חינם, וככה הוא בילה 40 דקות עם הלפטופ ואני ביליתי עם המאהבת.

בוקר היום השלישי בחרנו באטרקציה בשביל החצי, והלכנו לאקווריום של ברצלונה. חוויה שהתגלתה כיקרה (18 יורו לבן אדם כדי לראות דגים?), ולמרות הספקות שלי גיליתי שאכן מדובר בmust. מנהרה באורך 80 מטר כשמעליך חולפים כרישים, זו חוויה שלא פוגשים כל יום…

עוד קצת בתי קפה, יין, בירה וקניות, לילה במלון והגיע הזמן לחזור…

חצי מילה על ישראלים בברצלונה: למרות האזהרות של דנה שכל מדינה ישראל נחתה השבוע בברצלונה לא נתקלנו בישראלים מהזן המעצבן והקולני. חוץ מהאוטובוס של ההעברות למלון, שם דוחסים 14 ישראלים לרכב אחד מה שהופך אותו לטריטוריה ישראלית, משהו כמו שגרירות, ואז יוצאים כל הטיפוסים מהחורים שלהם, אבל זה לא נחשב…

לא נתקלנו בכייסים, מה שכן, בברצלונה בכל רגע נתון מישהו מבקש או למכור לך משהו או לשנורר ממך: בצד המוכרים ניתן למצוא מוכרי פרחים שניגשים לשולחן בממוצא כל 2.5 דקות ("תקנה לגברת ורד") או צעצועי ג'אנק מהבהבים ומעופפים באויר. בצד המשנוררים יש את מקבצי הנדבות הרגילים, משוננרי סיגריות שאפ לא תשאיר את הקופסא בכיס יחסלו לך אותה ב5 דקות, ו"מופעי רחוב" -אנשים עם גיטרה ששרים שיר וחצי מול הקפה שאתה בדיוק יושב בו ואז עוברים בין השולחנות ומרשרשים בפחית לכסף קטן. הפתרון- להתעלם מכולם. זה לא נגמר אחרת.

הטיסה הביתה עברה בסבל נוראי. אני רגילה לטוס או מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה במטוס מלא אנשים עייפים שממש כמוני רק רוצים לישון. טיסות צהרים הן סיוט מסוג אחר. כל המטוס מטייל על הרגליים ותשכחו מלראות את הסרט, הסתירו לנו את כולו. מעולם לא שמחתי כל כך ממזג אויר קופצני שגרם לטייס להדליק את מנורת החגורות…

חזרנו הביתה עייפים ומרוצים, למצוא ילדים מאושרים, וכמו שאמר מור "אני מאוד שמח שחזרתם אבל היה לי גם כייף שלא הייתם ". קבלת פנים מושלמת. אדיוס.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s