הכול במקום

יש ימים שהכול נופל למקום. לא משנה כמה ישנתי בלילה, או מה יש לכולם להגיד על זה (ויש להם, לכולם, תאמינו לי). ולא משנה שעליתי על הרכבת ולא היה מקום לשבת, ואחר כך התפנה מקום רק כדי שאגלה שהאינטרנט האלחוטי שכולם דיברו בשיבחו לא עובד ומצאתי את עצמי נאלצת לשחק סוליטר לראשונה במיליון שנה. ברגע שהרגליים ירדו בתחנת הרכבת בתל אביב, והשיטוט האהוב עלי החל, הכול פשוט נהיה מושלם. שוק הכרמל לא היה עמוס עדיין, בשעה עשר וחצי, המפגש עם אח שלי ואשתו המדליקה והמדהימה והמקסימה (טוב, הבנתם שאני אוהבת אותה),  היה לא פחות מנהדר, והחברה שלהם שנחתה מגרמניה נתנה להן את הזמן לפטפט בגרמנית ולי ולאח שלי את ההזדמנות המופלאה להשלים פערים. ואחר כך נפרדו דרכינו, בשלב שבו הם בחרו ללכת ליפו ואני בחרתי להסתובב ברחובות הצדדיים של נווה צדק, מספרת לעצמי שאני עושה מחקר לספר, ונושמת את הריח הנפלא והשקט של החצר האחורית של תל אביב. וכמו שרציתי מצאתי את עצמי יושבת על הבר בויקי כריסטינה, במתחם התחנה האהוב עלי יותר מכול, שתיים בצהריים, התחברתי לחשמל, הזמנתי כוס יין אדום ושלפתי את המילים שלי.

ופתאום זה לא משנה שאני לא כותבת כבר שבוע. ושאיזו ריקנות מעצבנת מצאה בית חם בבטן שלי ואני מנסה למלא את החלל במילים של אחרים ולקרוא, ושאני מציפה את עצמי במיליון תהיות על מה הלאה, על מה אני רוצה עכשיו, על מה צריך לקרות עכשיו. מוסיקה ספרדית מנגנת ברקע, היין מצוין ולרגע אחד אני יכולה להשלות את עצמי שאני לא ממהרת לשום מקום.  ואני לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה ועוד לגימה מהכוס ואני נהנית מהלבד שלי ואני לא בודדה בכלל. ויש לי עולם ומלואו שמחכה רק לי והוא לא בורח לשום מקום. ואני בטוחה במקום שאני נמצאת בו, לרגע בהיר אחד, צלול ומזוכך. אני יודעת מי אני ומה אני רוצה להיות אחרי שנים של ערפל ובלבול. זאת מי שאני. האישה הזאת שרוצה ליצור ולכתוב מבוקר עד צהריים. (שלושה ילדים ובעל, כן? הערב שלהם).

אז אני רודפת אחרי החלומות שלי, מרדף אין סופי, מנסה לא להתיש את עצמי, מתמרנת בין היום ללילה, לא ישנה מספיק, אבל לא תשמעו אותי מתלוננת. מחכה לשמוע מכל מי שקורא את הספרים שלי מה דעתו, ומזכירה לעצמי שהחיים יפים, כל כך יפים, וצריך לתפוס אותם, עכשיו, בזה הרגע, לפני שהם חומקים מאיתנו כמו שהם יודעים לחמוק.  ואני מניחה לרוח מהים לבלגן לי את השיער ואני נותנת לתלתלים שלי דרור, וגם לנפש שלי, ואני לא בוררת את המילים שלי כמו פעם, ואני לומדת לעמוד על שלי, ולחיות עם עצמי, ואולי אפילו לאהוב את עצמי, רק קצת. מה שדמות אחת יכולה ללמד אותי על פני 800  עמודים. אני מפנימה את השיעור, כל יום קצת. תל אביב מרגישה כמו ברצלונה, רק בלי לשלם את המחיר 🙂 הקיץ בפתח והוא והולך להיות חם! ועכשיו לעבוד קשה, להוציא לאור, להחיות את הדמויות מהספר שלי ועל הדרך את עצמי מתוך הדפים,  לא לכל השאלות יש תשובות, אבל לרגע אחד תמים ונפלא מאין כמוהו, אני לא צריכה תשובות. ואני לא שואלת שאלות, אני חיה.

IMG-20130327-WA0000

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הכול במקום

  1. יערית הגיב:

    אלופת ישראל!!!!!!!!!!!!

  2. shoshhazangrinberg הגיב:

    חג החירות – לנפש!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s