נמנעת.

תסלחו לי מראש שאני לא מתנצלת. אני לא הולכת לטקסי זיכרון. לא ביום השואה ולא ביום הזיכרון, ובדרך כלל אני גם לא הולכת ללוויות. לא יכולה. גדול עלי. במיוחד מאז שנולדו לי הילדים. לא יכולה לשמוע את הסיפורים ואת הזיכרונות ואת ההספדים. ואני לא מדליקה נרות נשמה שעומדים על השיש ומזכירים לי כל דקה את מי שאינם. פשוט כי אני לא יכולה להרשות לעצמי. לא יכולה להתפרק. טקס כזה של 40 דקות יכול לזרוק אותי לתהומות. והם עמוקים, ממש עמוקים. וחשוכים. אתם באמת מעדיפים לא לדעת. אני יכולה להישאר שם ימים. הרבה אחרי שמכבים את המיקרופון. צוללת למקומות שעדיף לא לצלול אליהם. מוצפת פחדים ותמונות  מרצדות של אלה שלא יחזרו.

אני לא צריכה טקסים. היום בעבודה מצאתי את עצמי לוחצת חזק בקצה העין לעצור את הדמעות בגלל סטטוס שקראתי בפייסבוק. ואני יודעת שהשבוע הזה רק מתחיל. ואני יודעת לאן הוא מוביל. והבטן שלי כבר מתהפכת ואני כבר נלחמת בבכי. ובגעגוע. ומחר יתחילו הצפירות האלה שמסוגלות לשתק אותי. הקדמה. למה שמצפה לי. אני לא הולכת לטקסים. יש לי את הזיכרונות שלי ואת המתים שלי. והנה, ברגע זה יש לי גם את הדמעות שלי. ואני לא הולכת לעולל לעצמי את מה שאני לא יכולה להתמודד איתו. אני נשארת בבית ומנסה בלי הצלחה להדחיק. כאילו שזה יעזור. כאילו שאם אני לא אעמוד מול אבן הזיכרון ואשמע את הסיפורים האלה זה יטלטל אותי פחות. כאילו שלא ישבתי אתמול עד שתיים או שלוש בלילה וקראתי את הזיכרונות של שלמה רונן, ניצול שואה בן 82.

מזוכיסטית. כזאת אני. לא רוצה לזכור ולא רוצה לשכוח. ולא רוצה לחשוב על השבוע שמחכה לי ועל השירים ברדיו שאני בטח לא אשמע ועל הסרטים בטלוויזיה שאני לא אראה. גדול עלי. לא יכולה להתמודד. גם ככה אני מתפרקת. לא הולכת לבית הקברות, לא שמה פרחים. רק כדי להצליח לקום למחרת בבוקר. לקום מהמיטה. הניצחון הפרטי שלי. והדמעות הפרטיות שלי.

אז אם אתם פוגשים השבוע עיניים אדומות, זה רק השבוע הארור הזה, והעייפות המצטברת והזיכרונות שלא מרפים. יום זיכרון אחד מוביל ליום זיכרון שני, ושניהם מובילים אותי לחשכה. אז אני נלחמת, להישאר באור. בלי טקסים ובלי זרים ובלי מילים של אחרים. רק עם המילים שלי. אני זוכרת את המתים, את אלה שהכרתי ואת אלה שלא. וממשיכה לחיות. כי במותם…

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s