ואחר כך כולם מתפלאים.

עוד כתבה נפלאה צדה את עיני בפייסבוק. אם את בהריון איך הכי מומלץ לך להתלבש. כמובן שלא יכולתי להתאפק והקלקתי מיד. למרות שאני ממש לא בהריון.  אולי רק מרגישה ככה חמישים אחוז מהזמן (ותודה  לחבר שעצר אותי לפני שבוע ושאל באיזה שבוע אני. בלי להתבייש הרמתי את החולצה, וחייכתי. הכל שומנים, אין תינוק. עכשיו אתה מאמין לי? הבחור התייבש על המקום. יש שאלות שלא שואלים בחורה, בין אם היא נראית כמו גבעול או כמו טנק. צאו לנו מהרחם!).  בכל אופן, נכנסתי לכתבה. מיטב סלבריטאות ישראל על שלל מידותיהן, לבושות במיטב בגדי המעצבים (שהן בטח מקבלות חינם, ומי לא היתה נראית בהן  מושלם, אבל אני מפרגנת. לא מזיז לי בכלל), וליד כל אחת מהן ההמלצה. אם את נראית כמו ליהי גרינר- בעלת מבנה גוף עסיסי, שיזוף מושקע ושיער בהיר, מומלץ לך ללבוש כך וכך. ואם את נראית כמו, ואם את נראית כמו. ואם את נראית כמו יעל גולדמן… ותמונה. של יעל גולדמן (או יונית לוי, לבחירתכן). בחודש חמישי. באמת? בחודש חמישי? ואתן חושבות שלשים תמונה של בחורה שאתן מגדירות את הגזרה שלה גבעולית בכתבה על הריון, כשלכולם ברור שאפילו עם זכוכית מגדלת לא נמצא שם בטן, זה אמור לעזור לנו לבחור מה ללבוש?

קודם כל בואו נבהיר משהו. גבעולית זאת לא גזרה, או קי? ובינינו אם הייתי נראית כמו יעל גולדמן הייתי דוגמנית! ואני לא. ואתם יודעים עוד משהו, קצת נמאס לי. קצת נמאס לי מאיך שזה גורם לי להרגיש, ואני לא מאשימה חלילה את גולדמן או לוי, להיפך, אני שמחה בשבילן. אני קצת פחות שמחה בשבילנו. את ההריון של מור ורז העברתי בגזרת הטנק. לא עניין אותי כלום, חייתי על ביסלי. את חודש תשיעי עם רז בקושי ביליתי בהליכה. הדבר היה כמעט בלתי אפשרי. בחורה בגובה שלי (1.54) ששקלה בסוף ההריון כמעט 80 קילו, תבינו לבד איך זה הרגיש. (אני די בטוחה שהגעתי לשמונים, פשוט הפסקתי להישקל). הדבר המדהים היה שדווקא בגזרה הנפשית הרגשתי נפלא. הצלחתי להתעלם מהקילוגרמים. והייתי מאושרת (רק חסרת מנוחה כי רציתי שהיא תצא כבר). גם בחודשים שאחרי הלידה זה לא העסיק אותי יותר מדי. עד שכן.

שנה אחרי שרז הגיעה, לא יכולתי לסבול את עצמי יותר. שקלתי 68.5 קילו (כבר הבנתן שאני לא מתביישת לדבר במספרים. אף אחת לא צריכה להתבייש). חברים טובים גררו אותי לקבוצת תמיכה להרזיה, למדתי לראשונה בחיי לאכול ירקות (אתן יכולות לחפש פוסטים ישנים שלי, תקופת הארנבת מתוארת בהן היטב),  הקילוגרמים נשרו. ממש נשרו. בשיא, ממש בשיא הייתי מאושרת. ושקלתי 53.9
כן. חמישים ושלושה קילו ותשע מאות גרם. המדריכה שלי איימה עלי שאם אני לא מגיעה לשקילה בשבוע הבא עם עליה אני הולכת לשלם. (240 ש"ח). מדהים באיזו קלות העליתי כמעט קילו בשבוע. תנו לי לספר לכם שיש טריקים ממש אבל ממש קלים לעשות את זה. מים לפני שקילה. לדוגמא.  שמרתי על המשקל, לא העזתי להפסיד אף מפגש.

ואז נכנסתי להריון עם אלה. רזה ומאושרת ויודעת היטב שהנה הקילוגרמים בדרך. ואלוהים עדי שאני לא עמדתי לתת לשום דבר פעוט כמו הריון לקלקל לי את זה. המשכתי ללכת לקבוצה. בשבוע 20 נכנסתי למשרד של חלי ממן מחוייכת כולי. חלי העיפה מבט במשקל, עיקמה את הפרצוף והודיעה לי שעליתי, ושיצאתי משמירה (מה שאומר שאני חוזרת לשלם). חייכתי אליה בתחושת ניצחון.
"אני בהריון." הכרזתי.
"מזל טוב" היא חייכה חיוך גדול. ואמיתי. "אל תשכחי שמשבוע 14 את צריכה לעבור לתפריט אחר."
"אני בשבוע 20." לא יכולתי להפסיק לחייך. חלי חייכה פחות. לעשר בנות בחדר צנחה הלסת. אבל אני הייתי רזה ומאושרת וממש, אבל ממש לא נראיתי בהריון.
בשבוע 21 נכנסתי לחנות 'גאפ' בלונדון. המוכר עיקם את הפרצוף.
"את יודעת שאת מודדת ג'ינס הריון?" הוא שאל קצת מזועזע.
"אני כמעט בחצי הדרך." לא יכולתי שלא לחוש כמו מלכה. הנה אני מודדת ג'ינס הריון במידה 38, שאני ממש לא זקוקה לו, רק שיהיה בארון להמשך. הג'ינס ההוא ליווה אותי לחדר הלידה. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחודשים הבאים היתה "איזו קטנה את!"
לילדים בבית סיפרנו על התוספת רק בשבוע 24. וגם זה רק כדי שלא ישמעו ממישהו אחר. כי אני אולי הייתי בהריןן אבל ממש לא נראיתי. לחדר הלידה הגעתי במשקל 68 קילו. חצי שעה אחרי שילדתי את הפלא, כבר ניהלתי שיחה ערה עם המיילדת שלי (כשחברה טובה שלך מיילדת אותך כל החויה מקבלת מימד אחר), והיא השביעה אותי שאני לא חוזרת לקבוצה בחודש הקרוב. עמדתי בהבטחה. כשאלה היתה בת חודש הפקדתי אותה אצל סבתא מושמוש ונסעתי למפגש. כך בכל יום ראשון שאחריו. שלושה חודשים אחרי הלידה הייתי במשקל שמירה. 56 קילו. ווינרית, לא?

הכל נשמע כל כך ורוד. אבל תנו לי לספר לכן משהו. פחד יכול להיות גורם מאוד יעיל להרזיה. ואני פחדתי. להשמין. החיים שלי סבבו סביב גרמים וקילוגרמים. סביב עצמות בולטות, ג'ינסים צמודים, ארוחות קצובות, חייתי בטירוף. רק לא לעלות. רק לא להראות כמו טנק שוב. הייתי מאושרת. אבל לא בטוח שמהסיבות הנכונות. האושר שלי היה תלוי בגזר הדין שניתן כל יום ראשון בערב על המשקל. ואני רציתי שגזר הדין יהיה מקל ככל האפשר. והייתי מוכנה לעשות הכל בשביל זה.
ואז אני רואה את הכתבה ההיא. כמו הרבה כתבות לפניה. תמונות של קייט מידלטון שיולדת עוד שניה וחצי. ומצד שני קים קרדשיאן, שסופגת מהצהובונים חבטות כאילו שהיא לא מרגישה כמו שק אגרוף גם ככה. כי אבוי לבושה, הבחורה עלתה במשקל, והרבה. ממש הרבה. ואתם יודעים משהו? זכותה. אבל אני קוראת את הכתבות האלה, וברור לי כשמש, שאם יום אחד נתברך בעוד הריון, אין שום סיכוי שאני אהיה טנק. לא, אני אשתגע, ואתאכזר לעצמי, רק כדי להיות רזה. רק כדי להיות הבחורה הזאת שלא רואים עליה. הווינרית. המנצחת. אני אנצח את המשקל ואת עצמי.

אפילו עכשיו. כשאני לא בהריון והראש שלי יודע שאני לא שמנה. איך אני יכולה להיות שמנה? אני שוקלת 58.5 קילו. אני לא מרגישה רזה. המחלה הארורה הזאת, שגורמת לי לעמוד מול המראה ולראות משהו שלא באמת קיים, המחלה הארורה מרימה את ראשה כל פעם שמתפרסמת עוד כתבה כזאת על גבעולית כזאת או אחרת. וכל העבודה של החודשים האחרונים עפה מהחלון בשלושים שניות. פרסומות עם בחורות שדופות גורמות לי לחשוב על עצמי דברים איומים, ואם יש דברים שאני לא יכולה לעשות לגביהם כלום כמו הגובה שלי, אז לפחות את המשקל אני אכסח. אנחנו מבלים בבריכה שלוש פעמים בשבוע. אני אף פעם לא נכנסת למים. אני אפילו לא לובשת בגד ים. זה גורם לי עוגמת נפש יותר גדולה משאני יכולה להכיל כרגע. ועד שאני מצליחה להתאפס על עצמי באה עוד מודעה כזאת ומחריבה הכל. כי ככה אנחנו רוצים את הנשים שלנו. שדופות. גבעוליות.  בהריון בלתי נראה. ולהיות עם ולהרגיש בלי. אומרים שהפרעות אכילה מתחילות היום בגיל הילדות. אני לא מופתעת. המאבק הכי גדול שלי זה שהבנות שלי לא יהיו מודעות למצב. למה הן צריכות לסבול כמוני? למה הן צריכות לדעת שאמא שלהן רוצה רגליים שאף פעם לא יהיו לה ובטן שטוחה כאילו לא ילדתי 3 ילדים בארבע וחצי שנים. שכל פוסטר מחורבן גורם לי להרגיש כישלון? אנחנו רוצים את הנשים שלנו רזות ואת הילדות שלנו בריאות. מסר כפול ומעוות.
ואחר כך אנחנו מתפלאים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s