חמישים גוונים ושריטות. (אין ספויילרים!)

בהתחלה, נשבעתי שלא אראה את הסרט. וסירבתי להצעות להצטרף להקרנות שלו, וסירבתי לכרטיסים שהשיגו לי חברות. רציתי להשאר עם הספר, ועם הדמויות שהיו לי בראש, כי בשבילי, זה היה מושלם, יותר ממושלם. ואז נשברתי, והחלטתי שאם כבר- אז כבר. וסגרתי אולם להקרנה פרטית, עם שלושים חברות. אינטימי כזה, מפנק. והתרגשתי, והתאפרתי, ויצאתי מהבית כשבבטן פרפרים. ואז התיישבתי, בכיסא שלי, והתמונות התחילו לרוץ, וכל מה שחשבתי עליו זה, לא ככה. לא ככה את צריכה לראות אותו. לכי הביתה, עכשיו.

כי בשבילי, פיפטי, הוא לא סתם ספר, והוא לא סתם סרט. ושיקפצו לי כל המלעיזים שאת דעתם אני לא מחשיבה. פיפטי, הוא המקום שבו הכל התחיל בשבילי, הוא השריטה ההיא, העמוקה, שגרמה לי להתיישב ולכתוב. והוא הצלקות ששנינו נושאים (הוא על החזה, אצלי הן על המפרקים), והוא כל הפחדים שלי כולם. הרצון להיות אהובה, והשאלה מי אני ומה אני שווה. והוא אישה אחת, באנגליה הרחוקה, שעשתה את מה שלא עשתה אף אחת לפניה, שגרמה לי להאמין שחלומות מתגשמים. הוא התשוקה לי למילים, והוא טליה ובן, ותחרה וצבע, והוא הקו החוצה את החיים שלי: לפני חמישים גוונים, ואחריו. כי משהו קרה לי שם, בטרילוגיה ההיא. משהו שמילים לא יכולות לגמרי להסביר, משהו גדול, ששינה לי את החיים.

942578_472649326143069_562573000_n

שלושים שניות התלבטתי. בעבר, הייתי נשארת בכיסא שלי, מתביישת לקום. הייתי נשארת שם, ורואה את הסרט, וכועסת על עצמי שאני לא מעזה לקום ולצאת, ומה יגידו, ומה יחשבו. אבל אני לא הנערה ההיא יותר, ואני לא האישה ההיא, שמרותקת לכיסא בלי יכולת לזוז. אספתי את המעיל שלי, ואת התיק, וחמקתי החוצה. ונתתי להקלה לשטוף אותי, עשר דקות אחרי שהסרט התחיל. ישבתי לקפה, עישנתי סיגריה, וידעתי שקיבלתי החלטה נכונה. לראות את פיפטי בבית. לבד, עם הצלקות שלי. עם הבטן שלי שנקשרה בשניה שכריסטיאן הופיע על המסך. כי כל מבט מיוסר שלו, מייסר אותי גם. ואני רוצה להתייסר בפרטיות. ואני רוצה לראות ולבכות, ולהרגיש איך זה חוצה את הגוף שלי. איך זה מנער אותי שוב, כמו אז, כמו שעשו לי המילים בספר.

ולא אכפת לי שיחשבו שאני משוגעת. (יש לי ניירות מהרופא). ושיגידו שנסחפתי, זה רק ספר, זה רק סרט, זה רק חמישים גוונים. אלו החמישים גוונים שלי. חמישים גוונים שהפכו אותי למי שאני היום. האישה ההיא, שלא מתביישת, לכאוב ולצרוח ולקום וללכת. האישה שאני.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על חמישים גוונים ושריטות. (אין ספויילרים!)

  1. אסנת יעקובי הגיב:

    כל כך מסכימה איתך, בלי לראות עדיין את הסרט. כל הכבוד לך שעשית כמו שהרגשת והתנהגת כמו שרגשת. לא כל אחת יכולה. אנחנו מציצניות, ברור שרוצים לראות על המסך את התגשמות הפנטזיות שלנו, וצריך, אם הולכים לא לצפות, כי זה עשוי להרוס את הפנטזיה או לקיים אותה, הכול בהתאם לציפיות טו למה שמוקרן בראש. אף סרט לא מקיים את מה שהספר נתן. לכן, כל אחת איך שהיא רואה זאת. ולמרות התגובות הפושרות, נראה שכן אראה את הסרט, ואקרא שו את הספר, אחרי, ואוהב.

  2. henbennaim הגיב:

    אני חושבת שטוב שיצאת,בלי שום קשר לתחושת והמילים המהממות שרשמת.
    כי אז היית מבינה כמה כריסטיאן שבזכותו הכל פרץ ,בסרט הוא ההפך הגמור.

    היום,בתור אחת שאין לה דחיית סיפוקים,"מקללת" את עצמי ואת התכונה הנוראית הזו,כי אמרתי שאני חייבת לראות את הסרט ויהי מה.זה לא אותו דבר וכריסטיאן שהתאהבתי בו בספר לא קיים על המסך.

    חמש דקות אחרי שסיימתי את פנינה ומשי כשהדמעות בעניים עוד זלגו,ישר רצתי לפייסבוק ורשמתי לך משהו בנוסח
    "רשמת באחד הספרים שאת מודה לאי אל ג'יימס,חשוב לי לציין שאת ראויה להוות השראה לאחרים לא פחות"
    זה עדיין מרגיש ככה!

    *חיבוק*

  3. גילת הגיב:

    רוצה לקבל רשומות שלך למייל

  4. Notable הגיב:

    צודקת אני ראיתי וכלכל התאכזבתי … זה ממש ביזיון ולעג לנשים שכלכך סגדו לטרילוגיה הזו… חבל שנשאר לי מכל זה טעם מר והרס לי את הכל… מזל שאני יכולה להמשיך לחלום להינות בטרילוגיה שלך ו….

  5. עליזה חסן הגיב:

    צודקת בכל מילה ומרגיזים אותי כל המבקרים המתחסדים את הספר אהבו מליוני אנשים בכל העולם בכל השפות הופק סרט ויהיו עוד 2 סרטים אז למה לא לפרגן לה שהקהל אוהב ולכתוב ולמצוא את השלילי בכל דבר שעושה טוב למליונים

  6. כרמל סעדה הגיב:

    היי איילת אני כל כך אוהבת את המילים שלך, קראתי את הטרילוגיה של 50 גוונים והלכתי לראות את הסרט והתאכזבתי כמובן כי פיפטי הוא ממש לא מה שחשבתי שהוא יהייה, אז בתור פיצוי התחלתי שוב לקרוא את הספר הראשון , כדי להחזיר לעצמי את החוויה הטובה שהסרט קצת קילקל.

  7. קרינה הגיב:

    היי איילת, קראתי המון ספרים והטרילוגיה שלך הכי טובה בניהם. את כותבת מצוין ואני אוהבת מאוד את הכתיבה שלך, מחכה שעין הסערה יצא לחנויות הספרים ובנתיים אסתפק בבלוג שלך ובציפיה לעוד ספר חדש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s