קבענו להבדק!

חלזונות. חלזונות. בכל מקום, חלזונות. ככה זה הרגיש בשבוע שעבר, עת הוצף הפייסבוק שלי בסטטוסים מזדחלים, מרוחים בחמאה על רצפת המטבח. חודש המודעות לסרטן השד או משהו כזה. זה מה שאמרו לי, בעוד אני מתקשה להבין את הקשר שבין נשים בשקי שינה והציצי שלי.
אז אמרו שאין לי חוש הומור (לא נורא, אמרו עליי בעבר דברים גרועים מזה, מה זה כבר חוש הומור), ואמרו שכל מודעות היא חשובה, (אין לי ויכוח על זה בכלל, זה לא ה"מה", זה ה"איך").
סרטן זה לא מצחיק. ירים את ידו מי שלא מכיר לפחות אדם אחד שהמחלה הזו נגעה בו. זה בכל מקום, לא פוסח על איש. גברים, נשים וילדים. הסרטן לא מבדיל, לא מפלה. לא באמת אכפת לו. הוא כאן, בכל מקום, ואני לא באה להפחיד, רק מציינת עובדה. הוא כאן, באחוזים הולכים וגדלים, ואנחנו מתעסקים בחלזונות.
אז תסלחו לי אם אני לא צוחקת, אם אני רוצה קמפיין אחר. כזה שמעודד נשים להבדק. להרים את הטלפון ולקבוע תור, ולהתקשר לאמא או לחברה ולשאול מתי נבדקו בעצמן. בדיקה מצילה חיים. סטטוסים מטופשים- קצת פחות. לכו לרופא הציצי שלכן, לכו לרופא הנשים שלכן. תעשו פ.א.פ, תעשו אולטראסאונד שד, או ממוגרפיה אם אתן בסיכון. אל תדחו את זה למחר או למחרתיים, תעשו את זה היום.
זה הקמפיין שהייתי רוצה לראות. נשים ועוד נשים, שלוקחות אחריות על הגוף שלהן, על החיים שלהן, שמקדימות להבדק.
אני קבעתי תור. ואתן?